<h1>רבינו ירוחם נכ"ב ח"ג</h1>
<h2>דף מא.</h2>
האיש מקדש האשה על ידי שליח כי שלוחו של אדם כמותו אבל מצוה בו יותר מבשלוחו כדי שיראנה כי אסור לקדש אשה עד שיראנה וכן האשה מקבלת קדושיה ע"י שלוחה כי שלוחה כמותה פשוט. ובאשה ליכא איסור' בשלוחה דטב למיתב טנדו מלמיתב ארמלו כלומר דבבעל כל דהו ניחא לה דטוב לשבת שני גופים מלשבת יחידה.
טופס השליחות לרבי' גרשון ז"ל אין צריך לכתוב בו זמן בפנינו עדי' חתומי מטה איך פלוני בר' פלוני אמר לנו הוו עלי עדי' וקנו ממני בכל לשון של זכות וכתבו וחתמו ותנו לפלוני בר פלוני להיות בידו לזכות מחמ' שרציתי ברצון נפשי שלא באונס אלא בלב שלם ובנפש חפצה ונתתי לו ד' אמות קרקע בחצרי במתנה ואגבן הרשיתיו והשלטתיו ומניתיו שליח שלי כדי שילך למקום פלוני לקדש לי אשה פלונית בת פלוני כדת משה וישראל ותהא ידו כידי ופיו כפי ודבורו כדבורי וכל תנאי שיעשה עמה יהא שריר וקיים עלי וכל מה שהוא יעשה יהא עשוי וקנינא מפלוני בר פלוני על כל הכתוב לעיל קנין שלם במנא דכשר למקניא ביה וכו'. וכן לקבל אשה קדושיה יעשה כנוסח זה להרשותו לקבל קדושיה מפלוני.
<h2>דף מג.</h2>
אמר לשנים צאו וקדשו לי אשה הן הן שלוחיו הן הן עדיו ואין צריך עדים אחרים וכן שליח הוא ועד א' פשוט ובירושלמי דאפילו בקדושי כסף נאמנים השלוחים לומר נתנו לה בשני עדים ובודאי אם היא אומר' התקבלתי מהם נאמנת אבל קבלתים בתורת פקדון והם אומרים בתורת קדושין הם נאמנים והוי מקודשת. אבל אם היא כופרת ואומרת לא נטלתי והם אומרים נתננו בתורת קדושין יש אומרים שכמו שאין נאמנים לגבי המעות בלא שבועה כך אין נאמנים לגבי קדושין ואינה מקודשת וכן כתב הרבי יהונתן הכהן ויש מן הגדולים שכתבו שאף על פי שאין נאמנים לגבי ממון בלא שבועה אפילו הכי נאמנים לענין קדושין ומקודשת וכן כתב הר"ם נרבוני, ומאחר שנחלקו בו גדולים הויא ספק מקודשת. ועוד כתבו דלגבי הממון ישבעו השלוחים היסת שנתנו לה. ואם הם אמרו במנה קדשנו אותה והיא אומרת לא קדשו אותי אלא בפרוטה הם ישבעו היסת שנתנו לה המנה ולעולם היא לא תשבע שאפילו לדברי השלוחים נתנו אותם לה בתורת קדושין והרי הם שלה.
<h2>דף מה:</h2>
אין צריך לעשות שליח קדושין בעדים אלא אפילו בינו לבין עצמו והוא מוד' שעשאו שליח דיו וכן כתבו התוספו' ודקדקו בגמרא דקדושין וכן כתב הרמב"ם וכתב אבל שליח האשה לקבל קדושיה צריכה היא לעשותו בעדים ומכל מקום אם השליח והמשלח שהוא האיש המקדש מודים שניהם אינם צריכים עדים כמו שליח הגט והראב"ד תמה כי כבר פסקינ' המקדש בלא עדים אין חוששין לקדושיו ואפילו שניהם מודים אם כן מה מועיל הודאת שליח ומשלח כיון דהודאתם חיוב לאחרים וכתב הרא"ש דיש לחלק דודאי בגמר הדבר שהיא נאסרת לכל אדם לא מהניא הודאה שאין דבר שבערוה פחות משנים אבל להיו' שליח לקדשה לו וקדשה בפני עד א' והוא מהניא הודאתם כמו בשאר שליחות דתרומה או דגט. ומכל מקום תימה הוא מאי שנא דמהני' הודאת האיש והשליח לנתינת הקדושין ולא מהניא הודאת האש' ושלוחה לענין קבלת קדושי' וצ"ע. ועוד פשוט והשליח עושה שליח.
אם גלה אדם לשדכן פירוש סרסור ההולך והמתפשר בענין נשואין, וגלה לו שהוא חפץ באשה פלונית ואמר לשדכה לו והלך השדכן וקדשה לו בלא מינוי שליחות הוי מקודש' כך דקדקו התוספות והמפרשים על ההיא ודלמא ארצויי ארצי קמי' ושתיק וכו' וכן כתב הרא"ש.
<h2>דף מח:</h2>
אמר לשלוחו הלוני דינר כס' ולך וקדש לי בו אשה פלוני' הלך והלוהו דינר זהב וקדש בו אינה מקודשת פירוש ואפילו לא הקנה לה בתוכו (אלה) [אלא] כדי דינר כסף דקפידא הוי. וכן אם אמרה היא לשלוחה צא וקבל לי קדושין מפלוני שאמר התקדשי לי בדינר של כסף והלך ונתן לו דינר של זהב אינה מקודשת דקפידא הויא פשוט.
<h2>דף נ.</h2>
האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה במקום פלוני והלך וקדשה במקום אחר אינה מקודשת הרי היא במקום פלוני וקדשה במקום אחר מקודשת דמראה מקום הוא לו כך פשוט.
<h2>דף נב.</h2>
אשה נעשית שליח לחברתה אפי' במקום שנעשית לה צרתה פשוט ופרש"י אף על פי שבכל עדות שהאשה כשרה לה אין הצרה נאמנת שליחותא מיהא כיון דעבדא עבדא ותמהו עליו כי מה חדוש הוא זה כיון שעשתה שליח והיא נתרצית להיות שלוחה אף על פי שהיא צרה לה. ור"י פי' דאיצטריך לאשמועי' אף על פי שקבלה סתם נעשית שליח לחברתה. ופי' הרא"ש דברי ר"י שאם לא אמרה לו קבל בשבילי פשיטא דלא מהני דאטו אם אדם אמר לאשה התקדשי לי בחפץ זה וקבלה אשה אחרת בלא מאמר' תהיה מקודשת ואפילו שהקדושין לשתיהן והיא מקבלת בשביל עצמה ובשביל חברתה אינה מקודשת כיון שלא אמרה לה תקבל בשבילי אלא הכי פירושו היא אמרה תקבל בשבילי או בשבילנו והיא לא אמרה כן אקבל בשבילך או בשביל כלכם אם הם רבות אלא שתקה וקבלה דמסתמא נעשית שלוחה וקבלה קדושיה בשבילה או בשביל כלן ע"כ.
<h2>דף נח:</h2>
האומר לחבירו צא וקדש לי אשה והלך וקדשה לעצמו מקודשת לשליח פי' ואפילו אמר בשעת הקדושין פלוני שלחני לקדשך ובשעת קדושין אמר הרי את מקודש' לי ודוק' שהאשה שמעה והבינה יפה קודם קבלת קדושין שמקדש לעצמו דאם לא כן אדעתא דהתחלה הראשונה קבלה קדושין. ואם טעה השליח בדיבור ואמ' מקודשת לי במקום לומר לפלוני אין כאן חשש והויא מקודשת למשלח דהקדש בטעות לא הוי הקדש וכן כתב הרא"ש. ועוד פשוט ואם קדשה שליח לעצמו אף על פי שמקודשת לשליח עשה מנהג רמאות. ואם לא היו רוצים לתת אותה למשלח לא נהג מנהג רמאות לקדש' לעצמו ומכל מקום צריך להודיע למשלח היאך אינם רוצי' לתת לו קודם שיקדשנה לעצמו ואם השליח מתיר' שמא בעוד שיודיענו למשלח שאינם רוצי' לתתה לו שיבא אחר ויקדשנה מותר השליח לקדשה לעצמו בלי שיודיענו למשלח פשוט בקידושין.
<h2>דף נט:</h2>
האשה שמינתה שליח לקבל קידושיה מיד שהגיעו הקידושין ליד השליח הוי מקודשת ואינה יכולה לחזור בה ואם חזרה בה ובטל השליחות קודם שקבל השליח הקידושין אפי' שקבלם השליח אחר כך אינה מקודשת כי יכולה לחזור בה קודם קבלת הקידושין דאתי דבור ומבטל דבור פשוט בקידושין.
האש' שמינת' שליח לקבל קידושיה הלכה היא וקדשה עצמה אם שלה קדמו קידושיה קידושין ואם של שלוחה קדמו קידושי השליח קידושין ואם אין ידוע שניהם נותנין גט. ואם רצה אחד נותן גט ואחד כונס פשוט.
<h2>דף סה.</h2>
העושה שליח לקדש לו אשה והלך וקדשה השליח אומ' לעצמי קדשתיה והאשה אומרת לא אלא לראשון ששלחו נתקדשתי אם לא עשה השליח בעדים הרי השליח אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו והאשה אסור' בקרובי המשלח והמשלח מות' בקרובותיה ואם הוחזק השליח בעדים הרי זו מקודשת לראשון. אמר' איני יודע' למי נתקדשתי אם לשליח אם למשלח אם לא הוחזק השליח בעדים הרי זו מקודשת לשני ואם הוחזק שהוא שלוחו שניהם נותנין גט ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס כך כתב הרמב"ם והירושלמי. וכתב הרא"ש ואינם מובני' לי דנהי דהוחזק השליח בעדים היאך תתקדש לראשון הרי שליח עומד וצווח אף על פי שמינה אותי בעדים חזרתי משליחותי ולעצמי קדשתיה וברישא נמי למה מותר משלח בקרובותיה הרי הוא אומר שעשאו שליח וגם האשה אומרת שנתקדשה למשלח מאי נפק' מינה במה שלא הוחזק בעדים הרי הודה שעשאו שליח וצריך עיון ע"כ.
<h2>דף עח:</h2>
מי שנתן רשות לשליח לקדש בתו והלך הוא וקדשה אם שלו קדמו קידושיו קידושין ואם של שלוחו קדמו קידושי שליח קידושין ואם אין ידוע שניהם נותנים גט ואם רצו אחד נותן ואחד כונס פשוט. וכתב הרמ"ה שכיב מרע אף על גב דגלי אב דעתיה קמי קידושין דבעי לקדשה להאי אחרינא כיון דקדמו קידושי שליח קידושי האב לא הוו קידושין דגלויי דעתא דקידושין לא הוי כלום כמו בגטין אבל מיהו אם עושה שליח אחד לקדשה ולא בטיל שליח הראשון בפירוש והלך כל אחד וקדשה מסתברא דשליח בתרא קידושיו קידושין ודקמא לאו קידושין דכיוון דשווייה שליח שני בטליה לשליח ראשון דאתי דבור ומבטל דבור ולא דאמי לגלויי מילתא דכיוון דשווייה לשליח שני כאלו בטלו לראשון בהדיא דא היא סברא דילן מיהו לענין מעשה לא מורין הלכה למעשה אלא צריכה גט מתרווייהו ע"כ.
<h2>דף עט.</h2>
האשה שנתנה רשות לשלוחה לקדשה והלכה היא וקדשה עצמה אם שלה קדמו קידושיה קידושין ואם של שליח קדמו קידושיו קידושין ואם אין ידוע שניהם נותנין גט ואם רצו אחד מהם נותן גט ואחד כונס פשוט. וכתב הר"ם אל נרבוני וצריך לקדש קידושין שניים שהרי איפשר שקידושי אותו שגרש קדמו לקידושי הכונס ולא חלו קידושי הכונס הילכך צריך לקדשה אחר גירושי האחר ע"כ. אם יכול לשלוח קידושין על ידי גוי ואינו מודיעו וממנה בכתבו לישראל שבאותו מקום להיו' שליח דינו כדין אם שלח גט על ידו כי בענין זה נחלקו בו הפוסקים ובדיני גט מפורש בדין שליחות.
